portfolio8
צילום אילוסטרציה

התובע, אשר עבד בפארק "קיפצובה" אשר בבעלות הקיבוץ, טוען כי לא שולם לו שכר כדין עבור כל שעות עבודתו, וטוען כי דוחות הנוכחות ותלושי השכר שלו זויפו כך שלא שיקפו את היקף העבודה האמיתי. מכאן גוזר הוא את זכותו להפרשי שכר, לפיצויי פיטורין ולזכויות נוספות.

לאחר מספר שנות עבודה פוריות, נתגלעו חיכוכים בין התובע לבין מנהל הפארק, אשר הובילו לשיחה בין התובע והמנהל. מספר ימים לאחר השיחה, כינס התובע את עובדי הפארק- הם שכניו ומכריו אותם גייס לעבודה- והורה להם לשבת ולא לעבוד. חלק מהעובדים אכן עשו כדברו, ובעקבות התנהגות זו ועוד, נקבעה שיחת שימוע לתובע שם הוצעה לו "חבילת פרישה"; משלא קיבל הצעה זו, פוטר.

התובע טען כי היקף עבודתו "האמיתי" מעמיד לו עילה לתבוע הפרשי שכר בגובה כ- 650,000 ₪. הקיבוץ באמצעות באי כוחו עו"ד נעמי אשחר ועו"ד דוד חזן, טען מנגד כי אופן התחשיב אותו ערך התובע לסכומי ההפרשים אינו מקובל- התובע התעלם מתקופת התיישנות, חישב תקופות בהן כבר חדל מלעבוד במקום, וערך תחשיב כוללני ביותר, בו התעלם משעות וימי העבודה שלו בפועל וכן מסכומים ששולמו זה מכבר בגין אותם הרכיבים אותם הוא תובע.

בית הדין קיבל טענות הקיבוץ, בייחוד בקביעתו כי לתובע היתה האפשרות לערוך חישוב מדויק לביסוס טענותיו- אך הלה נמנע מכך. כמו כן, טענתו של התובע ל"זיוף" של כל תלושי השכר נדחתה, מקום שזה לא הרים באופן את נטל ההוכחה הכבד הרובץ על הטוען טענה חמורה זו. נקבע צמדי הדוחות שהוגשו על ידי התובע, אינם משקפים, ככלל, את התנהלות הקיבוץ כמעסיק. הקיבוץ לא פגע בתובע כעובד, והתנהלותו בוודאי לא הצמיחה לו זכאות להפרשי שכר- לא בגין שעות נוספות, ולא בגין שעות עבודה. גם גרסתו של התובע ל"מתכונת עבודה" לא התקבלה, שכן במקרה ייחודי זה, לא ניתן להניח ששעות העבודה זהות בכל עונות השנה, מקום שהפארק סגור למבקרים מספר חודשים בשנה. נדחו רכיבי הפרשי שכר, דמי הבראה ופיצויי פיטורין. עם זאת, נקבע כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה.

סוף דבר; בית הדין הדגיש כי בצד חובתו להגן על עובדים מקופחים, חלה עליו החובה שלא לעודד תביעות מנופחות בהן התובע מאיים על המעסיק ו"זורק מספרים לחלל האוויר" במטרה להפחיד את הצד שכנגד – על סמך קביעה זו, מצא בית הדין כי יש לחייב את התובע בגין תביעתו המנופחת שלא הוכחה. התביעה נדחתה למעט רכיב פדיון ימי החופשה, ועקב התנהלות התובע, לא נפסקו עבורו הוצאות.

פסקי דין נוספים