HPslider3
צילום אילוסטרציה

המנוחה, שושנה בלאו ז"ל, היתה חברת קיבוץ תל יוסף משך כ-50 שנים, עד למועד פטירתה ביום 7.3.04. חתנה, הוא מנהל עזבונה, תובע את זכותה וזכות יורשיה לשיוך בית המגורים בו התגוררה בקיבוץ, וזאת בעקבות החלטת אסיפת הקיבוץ על שיוך נכסים – החלטה שנתקבלה מאוחר למועד פטירתה של המנוחה.
התובע טוען כי מקום שהמנוחה היתה חברת הקיבוץ משך עשרות שנים, ובקיבוץ החלו תהליכי השיוך עובר למועד פטירתה, וגם אם לא בשלו הליכי השיוך במלואם טרם הלכה לעולמה- הרי שלמעשה הם הושלמו בהצבעת האסיפה בשנת 2001, אז הביעו החברים את עמדתם לטובת השיוך, ויהא זה רק מן הצדק, להכיר בזכותה של המנוחה בבית מגוריה.

מנגד, הקיבוץ באמצעות בא כוחו עו"ד עומר כהן, טוען כי ההחלטה לשיוך נכסים נתקבלה באסיפת הקיבוץ ברוב הדרוש רק לאחר מועד פטירת המנוחה, ודוק; ב30.12.04, ו"המועד הקובע" הוחלט כיום 31.12.04. בכל מועד הקודם לכך, היה הקיבוץ שיתופי, והתקנון אשר חל על החברה עד מותה היה התקנון המקורי בו נכסי הקיבוץ הם לכלל החברים במשותף.

בית המשפט ציין כי ההצבעה על ה"שינוי" אשר התקיימה בשנת 2001, התקבלה ברוב של 68% בלבד ועל כן היוותה את האישור להפעלת "מודל ההתפרנסות" שאכן גם הוא חלק מתהליכי שינוי אותם עבר הקיבוץ, אך לא היה בהחלטה זו כדי להצביע על הסכמת האסיפה למודל השיוך. ההצבעה בדבר ה"שיוך" התקיימה כאמור ביום 30.12.04, מאוחר למועד פטירת המנוחה, אז נתקבלה החלטה זו ברוב הדרוש ובהתאם, נקבע מועד קובע לשיוך הדירות. כמו כן, מזכיר בית המשפט כי המועד הקובע הוא זה אותו קבעה אסיפת החברים.

בהתאם לאמור, בית המשפט פסק כי המנוחה, וכך יורשיה, אינם ברי זכות לשיוך דירת המגורים בקיבוץ. בפסיקתו ציין בית המשפט כי אכן, הצורך בקביעתו של מועד, המפריד בין תחולתם של שני דינים, מלווה את המשפט ועלול להוליד תחושה של אי צדק, אך עם זאת- קביעה זו הינה הכרחית ויש לעמוד עליה בתקיפות.

סוף דבר; התביעה לשיוך הדירה ליורשי המנוחה נדחתה, ועל התובע הושתו שכר טרחת עו"ד הקיבוץ על סך 10,000 ₪.

פסקי דין נוספים