שדות ים: האם נפטרה – שני בניה הגישו תביעת ירושה / מאת יעקב דרומי, "MyNet"

בעוד שאחד האחים טען לזכאות לדיור בקיבוץ לאחר שהליך הוצאתו מחברות התקיים לטענתו שלא כדין, האחר טען לזכות לדירת האם המנוחה שכן היה יורשה בעיזבון

שני אחים, בנים ויורשים של חֲברת שדות ים שהלכה לעולמה, תבעו בבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד צבי סיגל את הקיבוץ. תובע אחד, שהוכר כבעל צרכים מיוחדים, טען שהליך הוצאתו מחברותו בקיבוץ היה שלא כדין, ולכן הוא זכאי לכל ההטבות המגיעות לחבר קיבוץ, לרבות דיור בקיבוץ. לטענתו, משום שסבל מבעיות נפשיות הוא לא היה כשיר במועד הוצאתו מהחברות לקבל החלטות הנוגעות אליו, ולא ניתן היה להפסיק את חברותו כל עוד לא מונה לו אפוטרופוס.

MARTICLES_logo

חשיפה: המתווה המסתמן לתוכנית בז"ן החדשה  /  מאת שי אילן, ״כלבו״

לפי ההסכם המתגבש בין עיריית חיפה, הארגונים הסביבתיים וחברת בז"ן תותר רק בניית מתקנים לפי עיקרון של בניית מתקן חדש רק לשם החלפת ישן. נושא חשוב נוסף במסמך העקרונות: דרישה לרשימת פליטת מזהמים מדויקת.

תוכנית חדשה להסדרת הבנייה במתחם בתי הזיקוק הולכת ומתגבשת בין העירייה, הארגונים הסביבתיים, חברת בז"ן, גופי התכנון וקיבוץ שער העמקים, במקום זו שאושרה בשנה שעברה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. כזכור, אותה התוכנית, שהתירה הגדלה של הבנייה במתחם ב-20 אחוז, נתקלה בהתנגדות ציבורית עזה. לידי "כלבו – חיפה והצפון" הגיע מסמך המפרט את העקרונות של התוכנית החדשה המתגבשת.

כלבו

האקזיט של קיבוץ חניתה: "ב-20 השנים הבאות אין לנו מקור בטוח להכנסה נוספת" /  מאת גולן חזני, ״כלכליסט״

175 חברי קיבוץ חניתה יקבלו 215 מיליון שקל לפני מס בעקבות מכירת מפעל קוטלב, העוסק בייצור חומרי בידוד לאייברי דניסון. לפי הערכות, כל חבר יקבל 200-300 אלף שקל נטו. יוחי סולנה, יו"ר הקיבוץ: "קודם נשלם מסים ואז נקים קרן לערבות הדדית"

calcalist2

כנס הנהגות – מרחיבים את הדעת  /  התנועה הקיבוצית

מלבד נבחרי הציבור וראשי התנועות שנאמו מעל הבמה המרכזית נערכו בכנס הנהגות הקיבוצים מושבי שיח בנושאים 'קיבוציים' הנוגעים לחיי היום-יום של כל אחת ואחד מחברי הקיבוצים ברחבי הארץ

התנועה הקיבוצית

הסכם פשרה סודי בין פנינה רוזנבלום לבין ענבל אור  /  מאת זהר שחר לוי, ״כלכליסט״

הסדר הפשרה הושג במהלך גישור שהתקיים במשך שנה וחצי בפני המגשר עו"ד שלמה כהן - מנהל מחלקת הגישורים במשרדנו. במסמך שהגישו השתיים לאחרונה לשופט רחמים כהן מבית משפט השלום בתל אביב צוין כי הצדדים הגיעו וחתמו על הסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. "הצדדים", כך נכתב, "הגיעו למסקנה כי מוטב להם כי פרטי הפשרה יוותרו חסויים ביניהם".

מכוח הסדר הפשרה ביקשו באי כוחן כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה ללא הוצאות וכן על החזרת הפקדונות שהופקדו במהלך ההליך. שופט השלום בתל אביב, רחמים כהן, נתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין.

הרקע לסכסוך בין רוזנבלום לאור הוא הסכם אופציה שנחתם ביניהן בפברואר 2011 לפיו תמכור רוזנבלום את הוילה שלה ברמת גן, ששימשה בעבר כסט הצילומים של הסדרה הבורר, לאשת הנדל"ן אור בתמורה ל-14.5 מיליון שקל לתקופה של 120 ימים. בתמורה לאופציה שילמה אור 500 אלף שקל ונרשמה הערת אזהרה על הקרקע. אולם לדברי אור, רוזנבלום לא עמדה בתנאי החוזה מבחינת רשויות המס ולכן ההסכם בטל. בעקבות העסקה הכושלת הגישה אור תביעה על מיליון וחצי שקל עבור הנזקים הכלכלים שספגה כמו גם הפגיעה במוניטין שלה. במקביל הוטלה הערת אזהרה על הקרקע על הנכס של רוזנבלום.

רוזנבלום טענה מנגד כי התקיימו כל התנאים למחיקת הערת האזהרה. לגרסתה, אור לא מימשה את זכות האופציה לקניית הנכס במועד ועל כן אין לה כל זכות במקרקעין. משכך, טענה, יש למחוק את הערת האזהרה ולה אין כל סיבה להשיב את אותם 500 אלף שקל שאור העבירה לה. "הותרת הערת האזהרה על כנה", הוסיפו עורכי דינה ברוריה לקנר וחגי כהן, "תסכל אפשרות של מכירת המקרקעין לצד שלישי והדבר יגרום לרוזנבלום לנזק עצום, העולה עשרות מונים על הדרישות הכספיות, המופרכות של אור". הערת האזהרה אכן הוסרה בהחלטת בית המשפט לאחר שרוזנבלום הפקידה 750 אלף שקל בקופת בית המשפט.

calcalist2

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

קיבוץ עין חרוד נגד הרשם – כתבה של יעקב דרומי "MyNet"

עין חרוד מאוחד הגיש ערעור מנהלי נגד רשם האגודות השיתופיות, המסרב לאשר לקיבוץ את תיקון תקנונו, לטענתו - ללא נימוק. משרד הרשם: הנימוקים והטיעונים הוצגו בפגישה מסודרת.

MARTICLES_logo

בית המשפט אישר: מועד זמני לא קובע -כתבה של יעקב דרומי "MyNet"

רק החלטה מחייבת שהתקבלה כדין על המועד הקובע, מקנה את "הזכות לשיוך" הנכסים. כך קבע (שוב) בית המשפט המחוזי, בתביעת בתה של חברת גבעת השלושה שהלכה לעולמה

MARTICLES_logo

חברי קיבוצים השקיעו ב"קרן אור" שקרסה – ונפגעו – כתבה של אריק בשן "MyNet'

גם קיבוצניקים נפגעו מקריסת חברת ההשקעות "קרן אור", ומנסים להציל את השקעתם - בין 50 אלף למאות אלפי ש"ח. משרד עורכי דין מציע עזרה

MARTICLES_logo

מתי יכול בית המשפט להתערב בהחלטת הקיבוץ? /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

בעקבות בקשה של חבר שדה בוקר, הקפיא בית המשפט (ובהמשך הפשיר), את תהליך ההצבעה בקיבוץ על הצעת עקרונות למסלול קליטה חדש

MARTICLES_logo

תל יוסף: אין זכות ערעור לוותיקה בת מאה – כתבה של יעקב דרומי "MyNet"

בית המשפט העליון דחה בקשה של ותיקה מתל יוסף (בת מאה!) לערער על הפסיקות של בתי משפט השלום והמחוזי, שקבעו כי עליה לשלם לקיבוץ כ-200 אלף ש"ח בעד שירותים שקיבלה

MARTICLES_logo

תל יוסף נגד חברה בת 98: חייבת 200 אלף ש"ח /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

בית המשפט קבע כי חברה ותיקה בתל יוסף, בת 98, צריכה להשיב לקיבוץ כ-200 אלף ש"ח, וכי פנסיית השאירים שהיא מקבלת יכולה לשמש כמקור לפנסיה התקציבית שהיא זכאית לה מקיבוצה

MARTICLES_logo

שריד: הדרישה לבית כנסת שוב בבית המשפט / כתבה של קרני עם-עד

שישה מתושבי ההרחבה בשריד לא מוותרים על הקמת בית כנסת בקיבוץ ומסרבים להצעת פשרה לשימוש באחד ממבני הציבור בחגים ובמועדים

MARTICLES_logo

אין יחסי עובד-מעסיק בין חבר לקיבוץ "מתחדש" /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

בית הדין האזורי לעבודה קובע (לגבי גנוסר): אין יחסי עובד-מעסיק בין חבר לקיבוצו, גם אם העבודה החלה, נמשכה והסתיימה לאחר שהפך הקיבוץ ל"מתחדש"

MARTICLES_logo

לוחמי הגטאות: החבר פוטר מהאבוקדו – ויפוצה / יעקב דרומי "MyNet"

כמה קיבל חבר לוחמי הגטאות שתבע את הקיבוץ על פיטוריו מעבודתו במטע האבוקדו

MARTICLES_logo

הבוררים: מותר לקיבוץ לקזז את קצבת השאירים / יעקב דרומי, ״MyNet״

עוזב אשדות יעקב איחוד תבע את הקיבוץ על שקיזז מהפנסיה שלו את קצבת השאירים בגין אשתו המנוחה. הבוררים התלבטו, וקבעו: התובע צודק, אך לא ניתן לקבל את תביעתו

MARTICLES_logo

תבעו את אפיקים על לקיחת התגמולים, והפסידו / יעקב דרומי "MyNet"

ילדיו של גיורא שנאן ז"ל מאפיקים תבעו את הקיבוץ על שקיבל מאביהם המנוח, במשך שנים, את תגמולי משרד הביטחון בגין אחיהם שנפל. בית המשפט דחה את התביעה

MARTICLES_logo

הגרושים בקיבוץ רבים על "זכות החזקה" בבית /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

חבר קיבוץ, שיצא מהבית לאחר פרידה - תובע לאפשר לו לחזור ולהתגורר בו עם משפחתו החדשה, במקום אשתו-לשעבר. בית המשפט בוחן ביקורת שיפוטית על החלטת המזכירות

MARTICLES_logo

מי מורשה חתימה בקיבוץ / יעקב דרומי "MyNet"

איזה גוף מוסמך לאשר את בעלי זכויות החתימה בקיבוץ, ומתי פג תוקף האישור? יש תשובה מוסמכת

MARTICLES_logo

חשש: ירידת 25% בערך הנדל"ן בעקבות האסון /  איל לדרמן וחדיד רשי, ״MyNet״

כך מעריך עו"ד פלג רחמן, מנהל מחלקת מקרקעין במשרד שלמה כהן ושות'. לדבריו, לנוף קסום כמו בדניה, עוספיה, בית אורן ועין הוד אנשים היו מוכנים לשלם עבור הדירות עד 20% ויותר

MARTICLES_logo

עין חרוד מאוחד: לא אושר השינוי בקיבוץ /  יעקב דרומי "MyNet"

רשם האגודות השיתופיות לא אישר את תוצאות ההצבעה על שינוי התקנון בעין חרוד מאוחד, ופסק שיש לקיים הצבעה חוזרת

MARTICLES_logo

יפעת: הקיבוץ השיב לחברה את זכויות השיוך / יעקב דרומי, ״MyNet״

קיבוץ יפעת ביטל את החלטתו לשלול את זכויות השיוך של מלכה מרום בגלל מצב של "משפחה מחולקת". בית המשפט אישר, ובקיבוץ נערכים לתיקון הסדר השיוך

MARTICLES_logo

עין המפרץ: עזיבה כולל ריבית /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

מתי צריך קיבוץ לשלם דמי עזיבה לחברה שעזבה אך המשיכה להתגורר בקיבוץ עם בעלה (באישור המוסדות), והאם יש לשלם ריבית על הסכום נוסף להפרשי הצמדה. מקרה בקיבוץ עין המפרץ לדוגמה

MARTICLES_logo

למי מותר לעיין בפרוטוקולים וברשומות הקיבוץ? /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

למי מותר לעיין בפרוטוקולים ובתרשומות של גופים הפועלים בקיבוץ, והאם מותר לפרסם קטעים מתוכם. ויש תשובות

MARTICLES_logo

מסדה: בגיל 101, החברה תבעה את הקיבוץ /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

חברת מסדה, בת 101, תבעה את הקיבוץ שסירב לממן את העסקת המטפלת הצמודה שלה. הקיבוץ טען שפעל בהתאם לתקנון ולהסדר בו בחרה הוותיקה. בית המשפט קבע כי הבית הסיעודי בקיבוץ הוא הסדר סביר, ודחה את התביעה

MARTICLES_logo

"עצמאות כלכלית" בקיבוץ שיתופי – זה חוקי? /  יעקב דרומי, ״MyNet״

האם ייתכן מעמד של "חבר בעצמאות כלכלית" בקיבוץ שיתופי, ואילו כללים ותקנות חלים על מעמד זה? ויש תשובה

MARTICLES_logo

המאבק בהרחבת בתי הזיקוק ובמתווה הגז / כתבה בהשתתפות עו"ד עומר בכמן

משרדנו מייצג את הקיבוצים שער העמקים, אושה וכפר מכבי ואת הפורום הישראלי לשמירה על החופים, ע"ר בהתנגדות לתכנית להרחבת בתי הזיקוק בחיפה ובהליכים משפטיים וציבוריים נוספים כנגד הכוונה להרחיב את בתי הזיקוק בחיפה ולזקק ולאחסן במפרץ חיפה קונדנסט שיופק ממאגר הגז הטבעי "לוויתן".

במסגרת זו הגיש משרדנו בשם הקיבוצים והפורום השגה כתובה למשרד התשתיות והאנרגיה, כחלק מהשימוע הציבורי שהתקיים במשרד בעניין מתווה הגז. ביום  23.07.15 השתתפו עו"ד עומר בכמן ממשרדנו ונציגות הפורום גב' חנה קופרמן והאפידמיולוגית הסביבתית גב' אלה נווה בשימוע בעל פה והסבירו לנציגי משרדי הממשלה אודות הקשר בין מתווה הגז, הרחבת בתי הזיקוק והזיהום הקשה שייגרם לתושבי מפרץ חיפה, במידה ויאושר המתוה.

ניתן לצפות בשימוע בעל פה כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=qdgYkRlTei8&feature=youtu.be

יש לציין כי חלק מהשימוע נכלל בתכנית מבט שני בכייה לדורות חלק א', אשר שודרה בערוץ 1 ביום 18.11.15 ועסקה במתווה הגז. התכנית מרחיבה בין השאר אודות הסיכונים הסביבתיים הנשקפים ממתווה הגז ודנה אף בעניין הקונדנסט.

ניתן לצפות בתכנית בקישור זה:

 http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1964095

case5

שופט מוגבל במה שהוא יכול לפסוק  /  מאת עידו באום, ״דה מרקר״

עם יותר מ-250 תיקי גישור בשנה ושיעור הצלחה גבוה מ-70%, מחלקת הגישור במשרד עורכי הדין החיפאי שלמה כהן תורמת את חלקה להפחתת העומס על מערכת המשפט

גישורים

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

קיבוץ דן: האם הקיבוץ בסכנת פיצול לשתי קהילות?  /  מאת יעקב דרומי, ״Mynet״

מחלוקת חריפה בקיבוץ דן בעקבות תהליך משפטי ייחודי בעל השלכות חברתיות שנועד לשריין (גם כלכלית) את זכויות החברים הוותיקים לשנים ארוכות

MARTICLES_logo

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

מה קודם: חובת החבר או הקיבוץ?  /  מאת יעקב דרומי, ״Mynet״

חברת מסילות החליטה שלא להעביר עוד את הכנסותיה לקיבוץ, וטענה להפרת תקנון בעלי צרכים מיוחדים בכל הקשור לבנה - הקיבוץ בתגובה הגיש נגדה תביעה בטענה שעשתה דין לעצמה כשלא העבירה את התשלומים בעד עבודתה

MARTICLES_logo

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

משרד החינוך יכיר בגנים הקיבוציים / מאת נחמן גלבוע, ״Mynet״

בעקבות המאבק: משרד החינוך החליט להיעתר לבקשת התנועה הקיבוצית ולהכיר בגני הילדים בהתאם לחלוקת הגילים הנהוגה כיום בקיבוצים

MARTICLES_logo

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

יום עיון בנושא "זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה" /גיליון "בדלתיים פתוחות" -לשכת עורכי הדין חיפה

הקלק לפתוח

HPslider4

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

מיסוי קיבוצי – למי שייכות הכנסות החברה? / כתבה של יעקב דרומי

חוות דעת משפטית שהועברה לתנועה הקיבוצית מבהירה כי דרישת המיסוי החדשה שמנסה לקדם משרד האוצר אינה מוצדקת - גם בקיבוצים מתחדשים ההכנסות שייכות לקיבוץ

MARTICLES_logo

הכרעה במאבק על הבנייה בקיבוצים: בג"ץ אישר את חלופת האגודה \ כתבה של נחמן גלבוע

בג"ץ דחה את עתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד חלופת האגודה (החלטה 1447) - במקביל משכה התנועה הקיבוצית בעצת השופטים את העתירה כנגד הקפאת חלופת הפיקדון

MARTICLES_logo

בג"ץ קבע: "אין יחסי עובד-מעביד בין קיבוץ מתחדש לחבריו." \ כתבה של חן מענית

העליון אשרר את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מ-2013 ופסק כי אין בעצם שינוי אורחות החיים בקיבוץ כדי ליצור יחסי עובד ומעסיק בין הקיבוץ המתחדש לחבריו

נגישות בקיבוצים: מחלוקת סביב הגדרת "מבנים ציבוריים" /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

מחלוקת נוספת של רשויות המדינה עם הקיבוצים, בעקבות דרישת משרד המשפטים להנגיש על פי חוק את מבני הציבור בחצר הקיבוץ עבור אנשים בעלי מוגבלויות

MARTICLES_logo

גירושים בקיבוץ: מי יגור בבית גדול? \ כתבה של יעקב דרומי "Mynet"

חבר דרש מקיבוצו להורות לגרושתו לפנות את דירת המגורים הגדולה שבה גרו בעבר כדי לאפשר לו לעבור אליה מדירתו הקטנה - מה החליט הקיבוץ, ומה קבע בית המשפט

MARTICLES_logo

פסיקה במשפט שהסעיר את הקיבוץ במשך חצי עשור /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

אחרי דין ודברים הכריע בית המשפט בתביעתו של חבר נגד שיטת בחירת נושאי התפקידים בקיבוצו וקבע כי היא בוצעה בהתאם לתקנון. הוא אף חייב אותו בתשלום 10,000 שקלים

MARTICLES_logo

חברי קיבוץ גבעת עוז אישרו את מודל השינוי  \ כתבה של יעקב דרומי "Mynet"

בפעם השמינית, ולאחר ביקור רשם האגודות, חברי גבעת עוז אישרו ברוב של 81 אחוזים את ההצעה להחיל שינוי באורח החיים בקיבוץ

MARTICLES_logo

דן: האסיפה נגד המזכירות  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

מזכירות קיבוץ דן סירבה לחתום על המסמכים להפעלת קרן הנאמנות שהוקמה להבטחת זכויות הוותיקים - בתגובה כונסה אסיפה מיוחדת במטרה להפוך את ההחלטה

MARTICLES_logo

עין המפרץ: האם פינוי הבת מבית אמה, נעשה כדין? \ יעקב דרומי "Mynet"

צעירה בת עין המפרץ, שהתגוררה בבית אמהּ המנוחה, גילתה שהקיבוץ מבקש לפנותה מהדירה ואף העביר חלקים מהציוד האישי שברשותה - היא הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני

MARTICLES_logo

שדות ים: חברה תשלם לקיבוץ 10,000 ש"ח  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

חֲברת שדות ים ניהלה הליך אחד מיותר מול קיבוצה בכל הקשור למקומה ברשימת המועמדים לדיור קבע, עד שבית המשפט החליט לבסוף על ביטול הצו הארעי שביקשה להוציא

MARTICLES_logo

כיצד מבוצע התחשיב הכספי בחלופות השיוך. / כתבה של יעקב דרומי "Mynet"

פרויקט מיוחד: כיצד מבוצע התחשיב הכספי - מנקודת מבטו של חבר הקיבוץ - בכל אחת מחלופות שיוך הדירות - מוזמנים להכיר את העקרונות וגם הפרטים (כי שם כידוע נמצא הכסף)

MARTICLES_logo

שריד: מערערים לעליון על פסיקת ההרחבה  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

מי צריך לשלם בעד "סל השירותים הקהילתיים" שבו מחויבים כל החברים והתושבים בשריד - בית המשפט העליון יחליט

MARTICLES_logo

האווירה לקראת בג"צ הקרקעות מתלהטת / כתבה של יעקב דרומי "Mynet"

בית המשפט התיר למטה התנועה הקיבוצית להצטרף כמשיבה לעתירת "הקשת המזרחית" וארגונים נוספים נגד שיוך הדירות - הקשת המזרחית: "אין לנו רצון לפגוע בקיבוצניקים, אנחנו נגד הטבות מרחיקות לכת שניתנות למגזר החקלאי"

MARTICLES_logo

שער הגולן: מחלוקת על שנות הוותק.  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

מחלוקת בין בת שער-הגולן לבין קיבוצה, על שנות הוותק שיש "להכיר" בהן - הגיעה לבוררות, ואִתה החלטות שהתקבלו באסיפת החברים - הבורר פוסק, מנמק, ומחשב

MARTICLES_logo

תובעת את הקיבוץ: חברות למרות המוגבלות  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

בית המשפט דוחה טענה של קיבוץ בעמק הירדן, כי אין "עילת תביעה" לאם ובתה שעתרו נגדו על שלא קיבל את הבת לחברות על רקע נכותה ומוגבלותיה, ופגע בזכויות נוספות שלה

MARTICLES_logo

הסכם פשרה סודי בין פנינה רוזנבלום לבין ענבל אור  /  מאת זהר שחר לוי, ״כלכליסט״

הסדר הפשרה הושג במהלך גישור שהתקיים במשך שנה וחצי בפני המגשר עו"ד שלמה כהן - מנהל מחלקת הגישורים במשרדנו. במסמך שהגישו השתיים לאחרונה לשופט רחמים כהן מבית משפט השלום בתל אביב צוין כי הצדדים הגיעו וחתמו על הסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. "הצדדים", כך נכתב, "הגיעו למסקנה כי מוטב להם כי פרטי הפשרה יוותרו חסויים ביניהם".

מכוח הסדר הפשרה ביקשו באי כוחן כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה ללא הוצאות וכן על החזרת הפקדונות שהופקדו במהלך ההליך. שופט השלום בתל אביב, רחמים כהן, נתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין.

הרקע לסכסוך בין רוזנבלום לאור הוא הסכם אופציה שנחתם ביניהן בפברואר 2011 לפיו תמכור רוזנבלום את הוילה שלה ברמת גן, ששימשה בעבר כסט הצילומים של הסדרה הבורר, לאשת הנדל"ן אור בתמורה ל-14.5 מיליון שקל לתקופה של 120 ימים. בתמורה לאופציה שילמה אור 500 אלף שקל ונרשמה הערת אזהרה על הקרקע. אולם לדברי אור, רוזנבלום לא עמדה בתנאי החוזה מבחינת רשויות המס ולכן ההסכם בטל. בעקבות העסקה הכושלת הגישה אור תביעה על מיליון וחצי שקל עבור הנזקים הכלכלים שספגה כמו גם הפגיעה במוניטין שלה. במקביל הוטלה הערת אזהרה על הקרקע על הנכס של רוזנבלום.

רוזנבלום טענה מנגד כי התקיימו כל התנאים למחיקת הערת האזהרה. לגרסתה, אור לא מימשה את זכות האופציה לקניית הנכס במועד ועל כן אין לה כל זכות במקרקעין. משכך, טענה, יש למחוק את הערת האזהרה ולה אין כל סיבה להשיב את אותם 500 אלף שקל שאור העבירה לה. "הותרת הערת האזהרה על כנה", הוסיפו עורכי דינה ברוריה לקנר וחגי כהן, "תסכל אפשרות של מכירת המקרקעין לצד שלישי והדבר יגרום לרוזנבלום לנזק עצום, העולה עשרות מונים על הדרישות הכספיות, המופרכות של אור". הערת האזהרה אכן הוסרה בהחלטת בית המשפט לאחר שרוזנבלום הפקידה 750 אלף שקל בקופת בית המשפט.

calcalist2

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo

הסכם פשרה סודי בין פנינה רוזנבלום לבין ענבל אור  /  מאת זהר שחר לוי, ״כלכליסט״

הסדר הפשרה הושג במהלך גישור שהתקיים במשך שנה וחצי בפני המגשר עו"ד שלמה כהן - מנהל מחלקת הגישורים במשרדנו. במסמך שהגישו השתיים לאחרונה לשופט רחמים כהן מבית משפט השלום בתל אביב צוין כי הצדדים הגיעו וחתמו על הסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. "הצדדים", כך נכתב, "הגיעו למסקנה כי מוטב להם כי פרטי הפשרה יוותרו חסויים ביניהם".

מכוח הסדר הפשרה ביקשו באי כוחן כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה ללא הוצאות וכן על החזרת הפקדונות שהופקדו במהלך ההליך. שופט השלום בתל אביב, רחמים כהן, נתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין.

הרקע לסכסוך בין רוזנבלום לאור הוא הסכם אופציה שנחתם ביניהן בפברואר 2011 לפיו תמכור רוזנבלום את הוילה שלה ברמת גן, ששימשה בעבר כסט הצילומים של הסדרה הבורר, לאשת הנדל"ן אור בתמורה ל-14.5 מיליון שקל לתקופה של 120 ימים. בתמורה לאופציה שילמה אור 500 אלף שקל ונרשמה הערת אזהרה על הקרקע. אולם לדברי אור, רוזנבלום לא עמדה בתנאי החוזה מבחינת רשויות המס ולכן ההסכם בטל. בעקבות העסקה הכושלת הגישה אור תביעה על מיליון וחצי שקל עבור הנזקים הכלכלים שספגה כמו גם הפגיעה במוניטין שלה. במקביל הוטלה הערת אזהרה על הקרקע על הנכס של רוזנבלום.

רוזנבלום טענה מנגד כי התקיימו כל התנאים למחיקת הערת האזהרה. לגרסתה, אור לא מימשה את זכות האופציה לקניית הנכס במועד ועל כן אין לה כל זכות במקרקעין. משכך, טענה, יש למחוק את הערת האזהרה ולה אין כל סיבה להשיב את אותם 500 אלף שקל שאור העבירה לה. "הותרת הערת האזהרה על כנה", הוסיפו עורכי דינה ברוריה לקנר וחגי כהן, "תסכל אפשרות של מכירת המקרקעין לצד שלישי והדבר יגרום לרוזנבלום לנזק עצום, העולה עשרות מונים על הדרישות הכספיות, המופרכות של אור". הערת האזהרה אכן הוסרה בהחלטת בית המשפט לאחר שרוזנבלום הפקידה 750 אלף שקל בקופת בית המשפט.

calcalist2

הסכם פשרה סודי בין פנינה רוזנבלום לבין ענבל אור  /  מאת זהר שחר לוי, ״כלכליסט״

הסדר הפשרה הושג במהלך גישור שהתקיים במשך שנה וחצי בפני המגשר עו"ד שלמה כהן - מנהל מחלקת הגישורים במשרדנו. במסמך שהגישו השתיים לאחרונה לשופט רחמים כהן מבית משפט השלום בתל אביב צוין כי הצדדים הגיעו וחתמו על הסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. "הצדדים", כך נכתב, "הגיעו למסקנה כי מוטב להם כי פרטי הפשרה יוותרו חסויים ביניהם".

מכוח הסדר הפשרה ביקשו באי כוחן כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה ללא הוצאות וכן על החזרת הפקדונות שהופקדו במהלך ההליך. שופט השלום בתל אביב, רחמים כהן, נתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין.

הרקע לסכסוך בין רוזנבלום לאור הוא הסכם אופציה שנחתם ביניהן בפברואר 2011 לפיו תמכור רוזנבלום את הוילה שלה ברמת גן, ששימשה בעבר כסט הצילומים של הסדרה הבורר, לאשת הנדל"ן אור בתמורה ל-14.5 מיליון שקל לתקופה של 120 ימים. בתמורה לאופציה שילמה אור 500 אלף שקל ונרשמה הערת אזהרה על הקרקע. אולם לדברי אור, רוזנבלום לא עמדה בתנאי החוזה מבחינת רשויות המס ולכן ההסכם בטל. בעקבות העסקה הכושלת הגישה אור תביעה על מיליון וחצי שקל עבור הנזקים הכלכלים שספגה כמו גם הפגיעה במוניטין שלה. במקביל הוטלה הערת אזהרה על הקרקע על הנכס של רוזנבלום.

רוזנבלום טענה מנגד כי התקיימו כל התנאים למחיקת הערת האזהרה. לגרסתה, אור לא מימשה את זכות האופציה לקניית הנכס במועד ועל כן אין לה כל זכות במקרקעין. משכך, טענה, יש למחוק את הערת האזהרה ולה אין כל סיבה להשיב את אותם 500 אלף שקל שאור העבירה לה. "הותרת הערת האזהרה על כנה", הוסיפו עורכי דינה ברוריה לקנר וחגי כהן, "תסכל אפשרות של מכירת המקרקעין לצד שלישי והדבר יגרום לרוזנבלום לנזק עצום, העולה עשרות מונים על הדרישות הכספיות, המופרכות של אור". הערת האזהרה אכן הוסרה בהחלטת בית המשפט לאחר שרוזנבלום הפקידה 750 אלף שקל בקופת בית המשפט.

calcalist2

אשדות יעקב איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ  /  מאת יעקב דרומי, ״MyNet״

לאחר שנים של הליכים פסק בית המשפט כי על בן קיבוץ ואשתו מאשדות יעקב איחוד לסלק את ידם מהדירה בה הם מתגוררים, ולפנות את החווה הסמוכה לקיבוץ, בה גידלו בעלי חיים. יש התייחסות חשובה בין קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו.

שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף – נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות

עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות – הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח – והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות

השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ – דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ – חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו – "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים לייחס לנתבעים זכויות של "בני-רשות-בתמורה". בכך שהנתבעים מתגוררים בדירה תקופה ארוכה אין כדי לשנות, מנמקת השופטת, שכן "ההרשאה לגור בדירה היתה מכוח ההסדרים שחלו על הנתבע". משאלה פקעו, והוא מסרב להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ – אין הוא רשאי להמשיך להתגורר בדירה.

עוד טוען הנתבע כי אשתו "אינה בת קיבוץ והסכמי הבנים אינם חלים עליה", ומכאן שלא ניתן לבטל לגביה את הרשות שניתנה לה למגורים. לגבי טענה אחרונה זו, אומרת השופטת, "טוב היה אילו לא היתה נטענת כלל". זהו "ניתוק מלאכותי" שאין לקבלו, היא קובעת, "שכן גם אם ההסדרים לא חלים עליה, הרי חלים הם על הנתבע ומכוח הרשאתו גרה היא בדירה".

פינוי בעלי החיים

באשר לחווה לגידול בעלי חיים, מוצאת השופטת כי זו "הוקמה ממבנים ארעיים העשויים פח, מגודרים בתיל ונעולים במנעולים בהם שיכן הנתבע את החיות, כאשר בחלקם שכנו חזירים ועופות גם יחד. בהפעלת החווה ללא פיקוח וטרינרי ורישיון כנדרש, הנתבע גורם סכנה תברואתית של ממש המסכנת את ענפי הפטם וההודים במשק הקיבוץ ומהווה מקור אפשרי להתפרצות מחלות. אמנם הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי החווה הוקמה על אדמותיו, אך נמצא כי זו מצויה בשטח הגובל בשטח הקיבוץ".

זהו מטרד, פוסקת השופטת, "ויש להורות לנתבעים להסיר אותו על ידי פינוי בעלי החיים מהחווה". עוד היא מורה לנתבעים לנתק את "החיבור" שעשו למערכת ההשקיה של הקיבוץ, ולחדול משימוש במים אלה. גם אם ניתן בעבר היתר לנתבע להשתמש במים, אומרת השופטת, "הרי הקיבוץ יכול לבטל את ההרשאה שנתן לנתבע ואין בכך כל פסול".

סוף דבר, פוסקת השופטת כי על הנתבעים לסלק ידם מהדירה, לפנות את החווה מבעלי החיים שבה ולנתק אותה ממערכת המים של הקיבוץ, וכל זאת עד ליום 31 בדצמבר 2012.

בנוסף, היא מחייבת את הנתבעים לשלם לאשדות-יעקב איחוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט ועוד 9,360 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

MARTICLES_logo